<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב יהודה בר שילא</h1>
<h2>דף פב:</h2>
כלפי שלהי פרק הערל [יבמות פ"ב ע"ב], ומייתינן לה בפרק שני דזבחים [כ"ב ע"א] הלכה דקידוש ידים ורגלים, ההיא דתנן במסכת מקוואות פרק יש מעלין [פ"ז מ"ב]. כיצד פוסלין ולא מעלין מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר קורטוב נפל מהן קורטוב לתוכן ואמי כבשים ומי שלקות ואתמד עד שלא החמיץ קאי. וקתני נפל מהן קורטוב לתוכן לא העלוהו פוסלו בג' לוגין. אבל שאר משקין ומי פירות והציר והמורייס והתמד משהחמיץ פעמים מעלין ופעמים אין מעלין. כיצד מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת ונפל מהן סאה לתוכו לא העלוהו. היה בו ארבעים סאה נתן סאה ונטל סאה כשר. ואמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי א"ר יוחנן עד רובו. ופירש רש"י הא קמ"ל שאע"פ שחזר ונטל סאה, ואיכא למימר חסר ליה ממקוה, לפי שהסאה של מי פירות אינה משלימתו שהרי אינה ראויה למקוה, אפילו הכי כשר. דמכי יהבה לגויה בטל ליה והויא לה ארבעים וחד כולן ראויין. וכי שקיל סאה פשו ארבעים. אבל איפכא לא דכי נטל סאה ברישא חסר ליה, וכי הדר מלייה הוי ליה מקוה חסר, דמשקין הללו אין משלימין את המקוה. ומסקנא עד רובו של מקוה בעינן דליהוי רובא מי גשמים. והתם בפרק שני דזבחים [כ"ב ע"א] מסקינן דאף למי כיור נמי משלים. אבל לנטילת ידים דהיינו שיעור רביעית, אם יתן מתמד רובע רביעית ונוטל רובע רביעית אין ראוי לנטילת ידים זוטי כי האי דשיעור (אטא) [זוטי] כי האי לא אמרינן דבטל.
ורבינו תם פירש בספר הישר דאם נטל תחילה ואחר כך נתן לא פסל ולא העלה, כלומר לא השלימו באותן מי פירות להכשירו בארבעים סאה. דהא תנן לא פוסלין ולא מעלין. דאין מי פירות פוסלין מקוה חסר בשלשת לוגין אלא דוקא מים. הילכך מי שלקות ומי כבשים והתמד עד שלא החמיץ כולן שם מים עליהן. ואע"פ שקצת התערובת מתמצה בהן, הרי הן בכלל שלשת [לוגין] מים שפוסלין. אבל כשאין שם מים עליהן כגון שמן או יין ציר ומורייס, אין משלימין ואין פוסלין. והא דאמר [מכות ד' ע"א] רב יהודה אמר רב שלשת לוגין מים שאובין שנפל לתוכן קורטוב יין לא פסלוהו, כשמראהו כמראה יין לא פסלוהו ולא השלימוהו. והא דאמרינן [שם] חבית שנפל לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה. פירש בחבית גדולה (ש)בת מ' סאה דאמרינן כל גופו טבל ביין. והא דמסקינן גבי נתן סאה ונטל סאה דעד רובו של מקוה יכול לעשות כן ומותר לטבול בו, משום דרוב המקוה מים ואין רובו טובל במי פירות. עד כאן ספר הישר.
ותימה כיון דכתיב [ויקרא ט"ז] ורחץ את בשרו במים וכתיב [שמות ל'] מים במי כיור, ופרכינן התם [זבחים כ"ב ע"א] והתניא במים ולא ביין ולא במזוג לענין רחיצת איברים. ומאי שנא לענין טבילה דכי הוי מזוג ומעורב דכשר וכן למי כיור. וכי מפני שהקדים סאה של מים כשחוזר ונוטלו נותן מי פירות עד רובו היאך יהא כשר, שהרי יין מזוג שיסכו על גבי מזבח פסול, כדאיתא בהמוכר פירות [ב"ב צ"ז ע"ב] משום דכתיב יין, ומאי שנא מים מיין. וכן נמי דם שנתערב במים [זבחים ע"ז ע"ב] תימה מפני מה כשר, אי משום חזותא, יין מזוג נמי אית ביה חזותא. ומאי [שנא] האי תערובת [מהא ההיא] [מההיא] דפרק התערובת [שם ע"ט ע"א] דגרסינן צלוחית שנפלו לתוכה מים כל שהן רבי אליעזר אומר יזה שתי הזאות וחכמים פוסלין. אינה בידי ברורה להקשות מפני שכמה ענינים תירצוה אמוראים. ותו (לאיכא מאן דאמר) [למאן דאמר] דבר הבטל ברוב אינו בטל לגמרי (כההיא) [בההיא] דבכורות פרק הלוקח בהמה מן הגוי [כ"ג ע"א], דאפר מקלה כשר שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטומאה. ואיתמר עלה אמר רבי יוסי בר חנינא אפילו אם אפר מקלה רוב ובטל היינו לענין מגע, אבל במשא מטמא דאמרינן מיעוטא כמאן דאיתיה דמי. הכא נמי כשתשע עשרה סאה מי פירות מה בכך שהעשרים ואחד מים, כיון שכולו נכנס במים, ברור לנו שאין כל גופו בהכשר מקום טובל. ומאי שנא הא מהא. תירוץ ברור אין לי.
